טיפות עננים אפורים,
תלויים מעל ומעבר לגליל ולשמים.
נושקים לים,
לאדמה,
לרוח,
ולאש.
אותה הם כיבו,
ללחישה רכה,
ארוכה,
של
תקווה.
לחלק מהאנשים
קצת קשה לחשוב תקווה בתוך
כל האפור הזה
הרוח, השמים, הקור
אבל אני אוהבת.
אוהבת חורף וקור
מעדיפה לא לזכור
הרי החמסין עוד יחזור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה