תופרת חלומות

יום שני, 5 בנובמבר 2012

דוגמאות צביעה גיאומטרית

כשאני נכנסת לחנות צעצועים או ספרים, אני תמיד בוחנת בעניין את המקום הזה עם עמוד החוברות המסתובב. אני זוכרת לטובה ימים ולילות בהם צבעתי את דגמי בוקי בדוגמאות של שטיחים, אריחים, לבבות. פלא שאני אוהבת אריחים מצויירים?

מאז שהיו קטנים, פינקתי את ילדיי בחוברות של דגמי בוקי. ותמיד, ללא יוצא מן הכלל, כשהזמנתי אותם לעשיה - התחלתי בעצמי. לא רק בגלל שמה שאמא עושה תמיד יותר מושך מ"לך תעסיק את עצמך", אלא בגלל שאני באמת עושה את זה בחדווה. כי זה כייף, ויש שם הרבה זכרונות ילדות מתוקים כשגם אמא שלי היתה מתחילה בעצמה וסוחפת אותי.

בוקר ראשון של החופש הגדול. הפעם באמת חופש, אני והילדים, 3 חתולים וגורה.

על השולחן חתול בעמדת תצפית אופיינית, 2 חבילות של "דגמי בוקי". קו נקודה עם מספרים למתקדמים, ודוגמאות גיאומטריות, עם מספרים. פסיפס מספר וצבע.

הכל אצלנו סביב שולחן האוכל. ארוחת בוקר, צביעה, תפירה. זה מרכז הבית, ליבו הפועם של הבית שלי. גם כשהיה לי סלון, העדיפו חברותי את פינת האוכל. וביחוד כעת, כשאין לי סלון בדירה הקטנה. אני חושבת שבתכנון הבית שלי כדאי להתייחס ללב הזה. פינת האוכל.

אבל ערימה של צעצועי בוקי לא מספיקה בכדי לפתות את שני הילדים שלי לשולחן. אני שולפת מהמחבוא חבילת טושים חדשה והראשון מגיע (הגדולה קוראת על כורסת השמש).

ומזמין גם אותי, אז כמובן שאני מצטרפת. אבל אני מאמינה בקיצורי דרך וככה זה נראה אצלי: הקפת שטחים בעלי אותו מספר ומילוי אחיד...

ואחרי יותר מארבעים דקות של ריכוז מהנה

היום הוא כבר שיכלל את זה, הוא צובע את המספרים לפי הסדר העולה של הופעתם. 0 זה לבן. הוא כבר זוכר בעל-פה.

את קו-קו עד 150 הוא הכין בסבלנות מרשימה, אבל התעייף מאיסוף הנקודות. ובכל זאת לא עזב עד שסיים.

מאז הערמה הולכת וגדלה, ובה דוגמאות שונות המתגלות תוך כדי צביעה.

אני ממליצה לבחור כל פעם חוברת אחרת ממבחר דגמי בוקי ותמיד לחשוף אותן ביחד עם חפיסת עפרונות או טושים חדשים.

אני מאוד אוהבת דוגמאות צביעה גיאומטריות ואיור חופשי והנה הפוסט הקודם שלי בנושא:

דפי צביעה להורדה

כאן עוד רעיונות להכנת צביעה לילדים, איור, דפי צביעה להורדה ועוד

1. לאייר ולצבוע, תרגיל מרתק לאפקט תלת מימד

2. מוצא חן, הבלוג של מיכל, עם כרטיס לצביעה שהופך למעטפה יחודית, להורדה

דפי צביעה ללימוד המספרים

from: http://www.doodle-art-alley.com/number-coloring-pages.html

3. דפי צביעה לABC

from: http://www.doodle-art-alley.com/alphabet-coloring-pages.html

4. דגמים לצביעה לחיצה על הדגם מקשרת לאתרו

אפשר גם להגביר את העניין - ולצבוע דוגמאות במונוכרום (גוונים של אותו צבע), בצבעים מנוגדים, ועוד.

אבל הכי חשוב זה לזכור מהי מטרת החופש הגדול. חופש. וחופש מרגישים בשתי דרכים: מנוחה על פי הצורך ולא לפי השעון המעורר ולעשות מה שרוצים.

זהו זמן לנוח, לישון, לגדול (כי רק כשישנים גדלים), להתרפא, להתחזק, להחלים.

זהו זמן ליצור ביחד עם הילדים, ביחד עם ההורים, לבלות בעשיה משותפת (ללכת לקניון ביחד לא נחשב בילוי לדעתי).

זה זמן להתענג על היחד.

חופש נעים!

עינבל

יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

סיפור: ביער ביער

העצים ביערות בצ'כיה הלהיבו אותי.
שם, איש לא כרת את היערות והם צומחים להם שם ללא הפרעה, מקבלים גשם כל השנה, שלג בחורף וגשמי אביב ועלוות פרחים רעננה כשטיח פרושה.
באחד הבקרים, בטפליצה, בעוד הקבוצה נודדת מחדר האוכל לחדרי הטיפולים (אמבטיות של בועות כמו סודה לשתיה, ניסיתי ולא נהנתי אז, בגיל 20), עליתי על פק"ל טיולים.
נעלי הליכה שוות (טכניקה, 800 ש"ח, אז), מכנסי דגמ"ח (עם המון כיסים), אולר, פנס, כוס, מחברת אקוורלים וכמובן צבעי מים ומכחולים. ופאוץ', עם כסף מקומי (קורונה).
איפה בקבוק מים ולמה כוס?
אמרו לי אז שכל המים ביער ובנחלים הם מי שתיה. לא היה שם זיהום. אפשר היה לכרוע, לגרוף כוס ולשתות. מושלם כמו באגדות.

בכדי לרכוש מפת מסלולים ירדתי רגלית לככר שליד הנהר, שם היו קיוסקים שמכרו קפה, תה, ופל בלגי עם יוגורט ואוכמניות (נפלאים) וקצפת ומפות של מסלולי האזור.

אז התחלתי בוופל עם הקצפת והאוכמניות וכשסיימתי אותו ביקשתי בצ'כית מפה למסלול שהתחיל שם ליד.
אבל סבתא שתמיד עזרה נשארה במלון ומצאתי את עצמי נאבקת בעיצורים ובחוסר ההבנה מצד המוכר. לבסוף באין אונים התפרצתי בעברית.
"אני צריכה מפה לטיול שמתחיל כאן ליד, מה לא ברור!!!"
כנראה שבעברית אני מדברת עם כל הגוף ובצ'כית רק עם השפתיים, כי המוכר מיד נתן לי את המפה הנכונה (שעלתה משהו שווה ערך לחצי שקל. כאלו צריכים להיות מחירי המפות! לא 90 ש"ח למפה כמו בארץ!)
ויצאתי בהליכה נמרצת לטיילת לאורך הנהר לכיון תחילת המסלול

והתחלתי ללכת. אותו בוקר לא אמרתי לאיש אנא פניי מועדות. פשוט יצאתי לטיול, בבטחון המלא של בת 20 שחושבת שהכל נפלא ויהיה בסדר.
התחלתי להתרחק מהעיר לתוך המסלול, עצים גדולים ופרחים דומים לשלנו, סנאים קטנים ואויר רטוב מגשם דק.
עליתי בקצב לפי המפה שבידי על ההר, נשמתי עמוק ושקעתי במחשבות בעוד רגלי הולכות מאליהן.
אך רגליי שהלכו מאליהן עצרו כשהגשם נהיה שוטף
ומצאתי את עצמי בשביל לא מסומן, בלי שום דרך לגלות את הכיון הנכון במפה (כי לא לקחתי מצפן וירד גשם צפוף בלי שמש)
ככל שבדקתי במפה, הבנתי מה עגום מצבי, בלי שאיש ידע אפילו היכן לחפש אותי.
המפה, שהיתה מפורטת יותר מזו:

ופחות מפורטת מזו (כי למעשה הכילה רק מסלול אחד, פיסה אחת מתוך כל זה ובהתאם עלתה רק כחצי שקל)

נגמרה בחלקה הצפוני.
ז"א כנראה שפיספסתי אי שם את הדרך החוזרת והצפנתי מעבר לגבולות המפה. אגב, בצ'כיה הסימונשבילים על העצים. כך שיתכן שבהרהורי לגמרי לא ראיתי, שכן עיני מנוסות בזיהוי 3 פסים, שניים לבנים ואחד צבעוני ביניהם, ולא חיצים על עצים.
למזלי, בגיל 20, הייתי אמיצה מאוד. עמדתי על הר ומימיני היה שיפוע חזק מכוסה עלווה ירוקה שהוביל למקום גבוה יותר.
כיתפתי את התרמיל ובתוך ערפל של גשם שוטף טיפסתי עד שנגעתי למעלה. החלקתי מדי פעם, דשא רטוב זה יופי של משטח סקי (תשאלו את האלו בגלבוע שמוכרים לישראלים חבילות גלישה על דשא רטוב) אך לבסוף הגעתי לקצה.
מחוץ לגבולות המפה יצאתי מהענן, והבטתי מזרחה. ראיתי כתמים שנראו לי כמו בתים של לגו והלכתי לעברם.
דברים קטנים הם רחוקים, ולקח לי יותר משעתיים להגיע לכפר הקטן. השמש החלה לשקוע ורצתי למה שנראה כמו מרכז הכפר.

היקום היה בעדי ובדיוק ברגע ההוא עצר שם אוטובוס והנהג שאל אותי לאן אני רוצה.
"טפליצה" עניתי.
בתנועת יד רחבה הוזמנתי פנימה, והנהג סיפר שהאוטובוס הזה עובר שם פעמיים ביום. בשש בבוקר ובשש בערב. וחוזר ריק לטפליצה כי הוא מחזיר עובדים הביתה.
אני והנהג דיברנו במשך כרבע שעה עד שהגיעה התחנה שלי, ליד בית ההבראה.
הנה בית ההבראה:

הודתי לו מאוד ועליתי לחדר, התרחצתי והחלפתי לבגדים יבשים והגעתי בדיוק בזמן בשבע וחצי לארוחת הערב.
איפה היית היום, שאלו סבא וסבתא.
עשיתי טיול ביערות, אמרתי.
טיול ביערות??? חרדו שניהם.
ליערות כאן אין סוף,
את עלולה ללכת לאיבוד ולעולם לא ימצאו אותך, הם נזפו בי.
אם תפלי איש לא יציל אותך.
זה בסדר, אמרתי, נפוחה מגאווה חסרת שחר. הלכתי לאיבוד, אבל מצאתי את הדרך חזרה.
מאותו יום סבתא תמיד שלחה איתי מישהו, בד"כ היא עצמה. באותה עת לא הבנתי מה כבר קרה, אבל הנה עברו 17 שנים ואני כבר יודעת.
אוהו איזו פוחזת חסרת דאגות שהייתי.
אוהו כמה סכנות יכלו להתרחש ולא התרחשו.
ואוהו איזה מזל שהיה לי!
את שאר הטיולים עשיתי בחברת סבתא המתוקה לעיר טפליצה

שם למדתי על שיטת המיקוח הצ'כית ועל הורקה שוקולדה . וזה כמובן לפרק הבא.
שבת שלום
עינבל

יום שבת, 3 בנובמבר 2012

בתים עתיקים בצ'כיה, סיפור

כשהייתי בת עשרים ומשהו יצאתי עם סבא וסבתא שלי, ועם קבוצה שהם אירגנו, לטיול ונופש בצ'כיה.
תפקידי היה להדריך בפראג ולהנות בשאר הזמן. ההדרכה בפראג היתה מהנה מאוד עבורי ועבור הקבוצה והתחברתי אל האנשים מאוד. רק שאני הייתי הכי צעירה, והילדה הבאה בקבוצה היתה בת 60 ומשהו.
בחלק השני הקבוצה נכנסה לסדרת טיפולי ספא ואמבטיות בריאותיות ב teplice ואני טיילתי רגלית בסביבה.

אני מבינה צ'כית וסבתא פרידה ז"ל גם לימדה אותי עוד ועוד לקראת הנסיעה כך שבהחלט הצלחתי רוב הזמן לתקשר עם המקומיים, אבל העדפתי אנגלית.

פעם אחת עשיתי טיול רגלי ברחוב הראשי של העיירה, ברחוב הותיק ממנו הלכנו אל הנהר והעיר.
התבוננתי, צילמתי, בתים קטנים ויפים וליד כל דלת יש ספסל שמיועד לתפוס את מעט השמש.
בקיץ, כשהיה יום עם 8 מעלות צלזיוס, אמרו יום חם היום וישבו בנחת ובבגדים קצרי שרוולים תחת השמש. אני באותה עת הייתי בסוודר וכובע צמר.

ובכן צעדתי ברחוב כפרי והתבוננתי בבתים, שכל אחד מהם נראה כמו הזמנה ואכן אם התעכבתי דיי מול אותו הבית- יצאה גברת צ'כית אדומת לחיים וחייכנית לשוחח עימי.
גיליתי מעל בית אחד אותיות אבן ובהן כתוב 1820
מעל בית אחר, כמה בתים הלאה משם, את התאריך 1892
והרחק משם היה גם בית עם התאריך 1901
הבתים אכן היו בתי אבן שניכר בהם שהם בני שנים רבות, ובכל זאת אחזה בי התרגשות גדולה בטיול הכמעט ארכיאולוגי שערכתי שם.
לאחר מכן התעכבתי זמן רב בין קרני השמש ליד בית עם המספר 1903, עד שיצאה נערה ולחייה תפוחים ורודים שדיברה קצת אנגלית ובררה מדוע אני כה נלהבת.
סיפרתי לה שממש מדהים איך בתים כאלו ישנים נשארו ועדיין שימושיים.
למה ישנים, שאלה הנערה.
בעדינות אמרתי לה- לפי התאריך אני רואה. 1901, 1903, 1892 וכו'... אלו בתים בני מאה שנים ויותר!
אה, אמרה לי הנערה ולחיה מסמיקות מעט, אלו לא תאריכי הקמת הבתים.
אז מה אלו, שאלתי.
אלו מספרי הבתים, ענתה לי, נבוכה בשל הטעות שטעיתי.
ולמה הבית הראשון שם בפינה הוא 1880, שאלתי.
כי הרחוב הזה הוא המשך של העיר מעבר לנהר. המספרים מתחילים בעיר ונמשכים לתוך הרחוב כאן.

צחקתי, היה באמת מצחיק, והנערה הצטרפה אלי וכך שתינו צחקנו עד שגם הלחיים שלי הפכו ורודות וצחקניות כמו שלה. וכך התיידדנו, וכל פעם שנפגשנו ראשית צחקנו.

בפרק הבא: על הטיול ביערות שערכתי לבדי, בטפליצה

יום שישי, 2 בנובמבר 2012

כריסטופר אלכסדנר, דפוסי בית לחיים

כריסטופר אלכסנדר הוא ארכיטקט שחקר ומצא דפוסים של בניה שמעודדים חיים.

קראתי במשך שנים שוב ושוב את הדפוסים (תרגום מאת יונת שרון) (patterns) שלו ואלו השפיעו על הדרך בה אני בוחנת את העולם. מומלץ.
אך כעת, עם החשיבה המחודשת, הכנתי לי רשימת קריאה שתעזור לי תהגדיר את הצרכים והחלומות שלי לגבי הבית שנבנה.
כמה דוגמאות לדפוסים שאני אוהבת במיוחד:

"הריבועים והמלבנים המדויקים, דוגמת גביש, שמעצבת האדריכלות העכשווית, אינם מועילים במיוחד לבני האדם ולמבנה עצמו. צורות אלו מבטאות את החזון המוגבל של אנשים העסוקים יותר מידי במערכות ואמצעי יצורן." צורת החלל הפנימי
שולי הבית: יש להתייחס לשוליים של הבניין כישות בפני עצמה, מקום, אזור עם נפח, ולא סתם קו או חיבור ללא עובי. לשבץ בשולי הבניין מקומות שמזמינים אנשים להתעכב. ליצור מקומות עם עומק וכיסוי גג, מקומות לשבת, להשען, לפסוע, במיוחד בנקודות סביב הבניין שמשקיפות לאזורי התרחשות מעניינים או יפים בחוץ.
חדרי גומחה, אחד הדפוסים החביבים עלי, הנה מיטת גומחא חקסימה. בכלל הבנתי שאני אוהבת גומחות ונישות בנויות והן נעימות וביתיות בעיני. אני רוצה שהבית יתוכנן כבר עם נישות לספרים, למדפים, לפסלים.
מדרכה עם חריצים- טובה לסביבה ולנו
צורת החלל הפנימי - שזה משהו שלדעתי קשה להשתחרר ממנו, הנטיה שלנו לריבועים וקירות ישרים, נכון?

ועוד מאמר מומלץ מאת יונת שרון- תכנון הבית בעזרת דפוסים של כריסטופר אלכסנדר

אתר http://naturalhomes.org/ עם הדפוסים של כריסטופר אלכסנדר ודוגמאות קיימות של מימושן.

ממליצה לקרוא, עוד ועוד, לבדוק מה התחושות לגבי מה שקראתי ואיפה זה יכול להפוך למציאות גם ביום יום שלנו כאן.
עינבל

יום חמישי, 1 בנובמבר 2012

בא לי סקראפ

כבר כמה שבועות אני מתהלכת עם תשוקה לסקראפבוקינג, בתרגום מהיר- עיצוב דף אלבום.
התחלתי לממש את התשוקה בעזרת בחירת כמה צילומים מוצלחים מהחודשים האחרונים והדפסתם בחנות צילום בנהריה. זה סיפור שלם, כי צריך למצוא חניה (תודה לאל על פנגו), ללכת עם שני הילדים בשדרות הגעתון (שם משתנה שמי מאמא עינבל לאמא תקני לי), להכניס את הדיסקונקי (פלאי הטכנולוגיה) וללכת לטייל לעוד חצי שעה (אחרי רבע שעה הוא יצא אk הרחוב וקרא לנו לחזור, שמחתי!). ואז לחזור (אמא תקני לנו גלידה), והנה עוד גלידריה (אולי גם תקני לנו גלידה כאן?) ואז חנות צעצועים (רק להכנס, בבקשה אמא?). אישי המקסים קורא לחנויות הצעצועים בשמן הראוי. מלכודות הורים.
ברגע שנכנסתם עם הילדים (גילאי 2-16) אתם לכודים. הדבר הכי קשה בעולם זה להשתחרר מהמלכודת ולצאת חפה ממתנות ובארנק מלא. זה לא קורה הרבה, ומעטים המבוגרים שמסוגלים להכנס ולצאת בלי שינוי כלשהו במצב הצבירה שלהם. והמצברוח. שלא תיהיה כאן טעות. אני מאוד אוהבת חנויות צעצועים. אני מרגישה בהן כמו ילדת יומולדת, ועכשיו כשאני כבר "גדולה" אני יכולה לקנות לעצמי! איזה כייף!
אבל המקום בו הכי כייף לי להיות ילדת יומולדת זה במסיבת היומולדת עם המשפחה שלי. שם אני בו זמנית גם אמא וגם ילדה ובת ואחות, גם נכדה וגם כלה וגם אהובה. המון כתרים נהדרים שמתחלפים על תלתליי.
אז כבוד היומולדת שלי עשיתי מנוי לשלושה חודשים לקיט החודש של MY PUNCH ואתמול הגיע הקיט של מאי. חגיגה מעוררת ומשמחת מאוד שמיד הושיבה אותי אל השולחן והפעילה אותי במשך 3 שעות מענגות ביותר.
ולהלן התוצאות, כפולה עם תמונות משפחתיות מהיומולדת שלי (אני צילמתי) בגן לאומי בית שערים (לקחתי את המוזמנים שלי גם לסיור מודרך, בהדרכתי. נהנתי מאוד. אם כי לחגוג יומולדת בבית קברות זה מקברי מעט. ניחא, אולי זה מקורי?)

דף אחד מהכפולה על גבי דף מעוצב

תקריבים: הרבה דודלינג בעט שחור, תיפורים, איורים וציורים סביב אלמנטים מהקיט. הכל משתלב יחד!

ודף שני מהכפולה התחיל כדף קארדסטוק לבן שעבר צביעה רקע בסיבובים עם מטלית לחה, באקריליק ירוק וצהוב, החתמות שונות ואפקטים שונים

קצת תקריבים

עם הרבה דודלינג (= איור ביד חופשית) ושילוב אלמנטים מקיט החודש

שוליים קרועים וחיבור בורדר תחתון ועוד.
חומרים:
אקריליק של פולקארט (5 ש"ח במקס סטוק)
חותמת פרפר מהסט הזה 12$

חותמת שעון 4.24$

מדבקות ראב און (מתגרדות) הסט הזה

מדבקות עם אמירות
NOTE TO SELF NS28014

מקיט חודש מאי.
וטיפ קטן: מספרי NON STICK של פיסקארס. עלו לי 5$ (8 כולל משלוח) והם מעולים לגזירה עדינה של תמונות ולאמנטים.

נהנתי מאוד!
יום נפלא
עינבל

יום רביעי, 31 באוקטובר 2012

רעיונות והדרכות ליצירה ממקלות ארטיק

נזכרתי את אהבתי הרבה לבניית מיניאטורות וחפצים מכפיסי עץ בכלל וממקלות של ארטיק בפרט, בזכות רשימה של הילה מ"אל הפילים"
והבתים המיניאטורים שבנה סבא שלה המוכשר

הראתי לבתי ויחד התחלנו לדוג ברשת רעיונות- ליצירות שנעשה בקיץ (הוא המכונה "החופש הגדול").
בד"כ מתחילים מקופסת אוצרות- בסה"כ דבק פלסטי ומקלות. 1

ואחריה ממשיכים לכל הכיוונים
מעמד לכלי כתיבה, #2

וגם כזה

בית קטן #3

פנסים ובתי נורה #4

בית שהוא גם אור לילה (קיט קנוי, מסין) #6

מנורת לילה מרהיבה על בסיס מגדל מתומן (דרך נפלאה ללימוד גיאומטריה והנדסה) #7

מנורה יפה המשלבת עבודה בפפרמשה ובסיס ממקלות ארטיק #8

כל הנ"ל מהבלוג
http://diyfamily.wordpress.com/
********************************
(בכל הפוסט, לחיצה על התמונה היא קישור לאתר ולהדרכה)
********************************
בקתות לוג מקסימות להדבקה וציור #9