אוסף הדרכות לתיקי ים

המאמר מופיע בפטפוטי רשת 9

*

אספתי המון הדרכות לתיקי ים אופנתיים וכיפיים. רובם בתפירה. צבעי הים של כחול שמיים, צהוב החולות וקצף הגלים הלבן עושים לי הרגשה רעננה של ונוס עולה מן הים.

עונת הים נפתחה מוקדם בחוף אכזיב, ואחרי כמה ביקורים מהנים עם הילדים, הלכתי לשאול את המציל איזו שאלה והמציל ענה מה שענה והוסיף את תואר הכבוד "גיברת".

אפשר לומר שכך, בגיל 37 ועם נשמה של בת 16, גיליתי שאני כבר לא ילדה. הדבר זעזע אותי והשאיר בי חותם בל ימחה, מסוג ההגדרות שעד היום לא השתייכתי אליהן.

כשסבתא שושנה מתה, היא הופיעה מולי ברוחה ונראתה בת 16 לכל היותר. תלתלים ערמוניים סביב לחיה המנומשות וחיוך פרוש מאוזן לאוזן. את רואה, אמרה לי סבתא-בת 16 שלי במותה. תמיד אמרתי לך שאני מרגישה בת 16 בגוף של זקנה. סוף סוף אני חופשיה!

אני עוד זוכרת איך סבתא התמרדה כשנהגי האוטובוס היו אומרים לה "גברת" ועוד יותר התרגזה שהיו אומרים "גיברת" בעברית משובשת. אני לא גיברת, מחתה. תקראו לי שושנה. ובאמת כולם קראו לה שושנה בכרמיאל, והיא בהחלט היתה שושנה ולא שום גברת או גיברת. ואני בכלל הייתי ילדה וכל הגברת הזה לא נגע לי בכלל, עד לאותו יום שבו הפכתי לכזו. לגיברת.

אולי הייתי צריכה לענות לו באותה דרך, אל תקרא לי גברת תקרא לי שושנה. אבל אני לא שושנה ואני חושבת על מה הייתי צריכה להגיד רק אחרי שהשיחה כבר נגמרה ורק רצה אצלי בראש בשחזורים.

אז מאז אני גברת וגברת ראויה לתיק.

יש תיקים שמתייבשים מהר ולא לוקחים חול הביתה- תיקי רשת שונים

כמו תיק רשת  נגד יתושים.

לחיצה על כל תמונה היא קישור להדרכה.

והנה תיק יש שעשוי בקלי קלות מרשת לכביסה משודרגת. פטנט!

ועוד תיק רשת יפה

התיק הבא - רק התחתית שלו רשת, וגם הוא לא יביא חול הביתה. אני מודה שרצפה עם חול זה אחד המתכונים הבטוחים להטריף את דעתי. למזלי רוברט שואב חול פנטסטי ומאז שהוא כאן אני רגועה. (רוברט הוא רובוט שואב, דיסק שטוח שעובר על הבית ומשאיר נקי).

רשת זה גם קרושה, הנה תיק קרושה לים- כולל הוראות

תיקים אביביים ויפים. מה שמאפיין תיק ים זה שהוא תיק כתף, עם רצועות ארוכות דיין לתלות אלכסון כתף ואז יש יד אמא לכל ילד, אם צריך.

לחיצה על תמונה היא קישור להדרכה מצולמת

תיק שהופך למגבת חוף

תיק משעוונית. אני קונה בחנויות הפלסטיק שעווניות ממש יפות ב10-15 ש"ל מטר. אלו ששכבה פנימית היא אלבד, הכי נוחות לתפירה.

אגב, בקומונת תפירה ויצירה לבית ולמשפחה תתקיים בקרוב החלפת תיק ים. הקומונה סגורה- ז"א שצריך להגיש בקשה, להתקבל, להציג עבודות ולהגיב בכדי להשתתף. מצד שני זה מקנה זכות להיות חלק מהחלפות.

מה איתכם? מה היה הרגע שהפכתן לגברת/אדוני? מה חולף לכם בראש כש/אם זה קורה?

ספרו!

עינבל

30X30 הכרות והתחלה

האתגר: 

30 פריטים, לא כולל אקססוריז, מהם ארכיב במשך 30 ימים 30 שילובים - אאוטפיט שונה בכל יום.

הקווים המנחים שלי:

1. עלי ללבוש אאוטפיט אחד כל יום.

2. עלי ללבוש כל פריט לפחות פעם אחת.

3. הבגדים האחרים שמותר לי ללבוש מלבד האתגר הם פיג'מות ובגדי ספורט או בית.

המטרות שלי:

1. 
   ללבוש בגדים מחמיאים, להרגיש ולהדגיש את מה שטוב לי.
2. 
   להנות מהאקקסוריז ואף ליצור לי עוד אקססוריז בהתאם לצורך.
3. 
   להיות יצירתית עם הפריטים שבחרתי.

שנתחיל?

ואלו הפריטים שנבחרו:

הנעלה: 4 פריטים

ביגוד: 24 פריטים (פיניתי שורה קדמית בארון ודחסתי את האחורית בבגדים האסורים LOL)

חסרים 2 פריטים. בכוונה. זה חופש המשחק שלי. לזוג סנדלי שורש אדומות, למשל, או שמלה אדומה. בחירה שמשאירה לי עוד קצת גמישות. יצירתית? עד הסוף!

אקססוריס: חופשי

שנתחיל?

יום #1

מכנסיים: אריסטו: טייץ פסים מחובר לחצאית ג'ינס.

גופיה שחורה בסיסית

עליונית תכולה תחרה של IMAGINATION

סנדלי שורש

חממיות גראני שסרגתי

1.

אקססוריז: כפפות חממיות מגראני

עינבל

אריחים מצויירים בקלי קלות

אנחנו גרים בדירה זמנית, קיבוצית וחמודה.

חלק מהארגזים בכלל לא פרקנו, כי אין לאן. אז אנחנו חיים ככה, עם סלון זעיר ולא מוגדר, פינת אוכל ענקית ומטבח קטן ונוח.

החלטתי לנסות ולהתנסות באריחי מדבקה תוצרת "וניל" למרצפות. למזלי, המרצפות פה טרצו, הסוג החביב עלי ועל האריחים המצוירים.

רציתי ליצור משחק וקצת אלמנטים מעניינים במטבח ובסלון, שני החלקים הפחות מוגדרים בדירה הזו מבלי להכנס להוצאות גבוהות. אחרי הכל זו דירה שכורה.

הזמנתי מ"וניל" מדבקות לרצפה מדגם "בארוק" ופורטוגל 150.

(באתר יש בתצוגה רק מדבקות אריח אבל אם תכתבו שזה בשביל רצפה ולא קיר,

ישלחו לכם את המדבקה המתאימה.)

כךנראה דגם בארוק 121

המדבקה שהזמנתי היא הדוגמא כולה על אריח אחד, לא ארבע.

וזה פורטוגל 150:

מדובר במדבקות PVC עבה ואיכותי, ושיטת ההדבקה דומה להדבקת טפט.

משתמשים במגב מטבח קטן ונוח, מנקים את המרצפת היטב ומתחילים...

מבט צד

וכך מושכים את גב המדבקה מצד אחד וביד השניה גורפים-מהדקים את המדבקה לרצפה. כך לא נוצרות בועות אויר.

המופלא במדבקות הללו שהן שקופות מעט. מה שמאפשר שילוב הרמוני עם המרצפות הסמוכות.

מיקמנו את המדבקות לפני ההדבקה- עד שהוחלט המיקום ואז העברתי אותן לרצפה.

אני מתהלכת כאן בדירה עם תחושת חג. איזה יופי!

פורטוגל 150 מוקמה במטבח מול הכיור

ושתי מדבקות בארוק כחול במתחם הסלון

ומה מבחינת ניקיון?

העניין בבדיקה, ניסיונות קצרים שערכנו הראו יציבות ועמידות, אבל יש לנו כאן לפחות שנה-שנה וחצי לבדוק את הנושא.

והכי נחמד. כשמפנים את הדירה אפשר לקלף אותן. אם רוצים.

והמחיר, 44 ש"ח למדבקה של 20*20. אני חושבת שבמחיר כזה, תענוג לשדרג את הבית!

* עינבל מ"עינבלים" ממושב שדמות דבורה מציעה גם היא את אריח "וניל". הנה קישור לדף הפייסבוק עם אלבום האריחים, ב36 ש"ח לאריח.

זו תמונה מ"עינבלים":

וזה האתר של "וניל" שיושב בקיבוץ גבת בעמק יזרעאל. יש להם גם מדבקות קיר לפי קטגוריות. המחיר של האריחים נקבע לפי גודל האריח פלוס דמי משלוח. ניתן לשלם בויזה וגם סליקה טלפונית, בהתאם לנוחות הלקוח. המשלוח בדואר - מההזמנה עד ההגעה- לקח כאן יומיים.

כך נראה האתר- לחיצה על התמונה היא לינק לאתר עצמו.

שלכם

עינבל, לקוחה נלהבת

דוגמאות צביעה גיאומטרית

כשאני נכנסת לחנות צעצועים או ספרים, אני תמיד בוחנת בעניין את המקום הזה עם עמוד החוברות המסתובב. אני זוכרת לטובה ימים ולילות בהם צבעתי את דגמי בוקי בדוגמאות של שטיחים, אריחים, לבבות. פלא שאני אוהבת אריחים מצויירים?

מאז שהיו קטנים, פינקתי את ילדיי בחוברות של דגמי בוקי. ותמיד, ללא יוצא מן הכלל, כשהזמנתי אותם לעשיה - התחלתי בעצמי. לא רק בגלל שמה שאמא עושה תמיד יותר מושך מ"לך תעסיק את עצמך", אלא בגלל שאני באמת עושה את זה בחדווה. כי זה כייף, ויש שם הרבה זכרונות ילדות מתוקים כשגם אמא שלי היתה מתחילה בעצמה וסוחפת אותי.

בוקר ראשון של החופש הגדול. הפעם באמת חופש, אני והילדים, 3 חתולים וגורה.

על השולחן חתול בעמדת תצפית אופיינית, 2 חבילות של "דגמי בוקי". קו נקודה עם מספרים למתקדמים, ודוגמאות גיאומטריות, עם מספרים. פסיפס מספר וצבע.

הכל אצלנו סביב שולחן האוכל. ארוחת בוקר, צביעה, תפירה. זה מרכז הבית, ליבו הפועם של הבית שלי. גם כשהיה לי סלון, העדיפו חברותי את פינת האוכל. וביחוד כעת, כשאין לי סלון בדירה הקטנה. אני חושבת שבתכנון הבית שלי כדאי להתייחס ללב הזה. פינת האוכל.

אבל ערימה של צעצועי בוקי לא מספיקה בכדי לפתות את שני הילדים שלי לשולחן. אני שולפת מהמחבוא חבילת טושים חדשה והראשון מגיע (הגדולה קוראת על כורסת השמש).

ומזמין גם אותי, אז כמובן שאני מצטרפת. אבל אני מאמינה בקיצורי דרך וככה זה נראה אצלי: הקפת שטחים בעלי אותו מספר ומילוי אחיד...

ואחרי יותר מארבעים דקות של ריכוז מהנה

היום הוא כבר שיכלל את זה, הוא צובע את המספרים לפי הסדר העולה של הופעתם. 0 זה לבן. הוא כבר זוכר בעל-פה.

את קו-קו עד 150 הוא הכין בסבלנות מרשימה, אבל התעייף מאיסוף הנקודות. ובכל זאת לא עזב עד שסיים.

מאז הערמה הולכת וגדלה, ובה דוגמאות שונות המתגלות תוך כדי צביעה.

אני ממליצה לבחור כל פעם חוברת אחרת ממבחר דגמי בוקי ותמיד לחשוף אותן ביחד עם חפיסת עפרונות או טושים חדשים.

אני מאוד אוהבת דוגמאות צביעה גיאומטריות ואיור חופשי  והנה הפוסט הקודם שלי בנושא:

דפי צביעה להורדה

 כאן עוד רעיונות להכנת צביעה לילדים, איור, דפי צביעה להורדה ועוד

1. לאייר ולצבוע, תרגיל מרתק לאפקט תלת מימד

2. מוצא חן, הבלוג של מיכל, עם כרטיס לצביעה שהופך למעטפה יחודית, להורדה

דפי צביעה ללימוד המספרים

    

  

    

from: http://www.doodle-art-alley.com/number-coloring-pages.html

3. דפי צביעה לABC

    

from: http://www.doodle-art-alley.com/alphabet-coloring-pages.html

4. דגמים לצביעה לחיצה על הדגם מקשרת לאתרו

אפשר גם להגביר את העניין - ולצבוע דוגמאות במונוכרום (גוונים של אותו צבע), בצבעים מנוגדים, ועוד.

אבל הכי חשוב זה לזכור מהי מטרת החופש הגדול. חופש. וחופש מרגישים בשתי דרכים: מנוחה על פי הצורך ולא לפי השעון המעורר ולעשות מה שרוצים.

זהו זמן לנוח, לישון, לגדול (כי רק כשישנים גדלים), להתרפא, להתחזק, להחלים.

זהו זמן ליצור ביחד עם הילדים, ביחד עם ההורים, לבלות בעשיה משותפת (ללכת לקניון ביחד לא נחשב בילוי לדעתי).

זה זמן להתענג על היחד.

חופש נעים!

עינבל

סיפור: ביער ביער

העצים ביערות בצ'כיה הלהיבו אותי.
שם, איש לא כרת את היערות והם צומחים להם שם ללא הפרעה, מקבלים גשם כל השנה, שלג בחורף וגשמי אביב ועלוות פרחים רעננה כשטיח פרושה.
באחד הבקרים, בטפליצה, בעוד הקבוצה נודדת מחדר האוכל לחדרי הטיפולים (אמבטיות של בועות כמו סודה לשתיה, ניסיתי ולא נהנתי אז, בגיל 20), עליתי על פק"ל טיולים.
נעלי הליכה שוות (טכניקה, 800 ש"ח, אז), מכנסי דגמ"ח (עם המון כיסים), אולר, פנס, כוס, מחברת אקוורלים וכמובן צבעי מים ומכחולים. ופאוץ', עם כסף מקומי (קורונה).
איפה בקבוק מים ולמה כוס?
אמרו לי אז שכל המים ביער ובנחלים הם מי שתיה. לא היה שם זיהום. אפשר היה לכרוע, לגרוף כוס ולשתות. מושלם כמו באגדות.

בכדי לרכוש מפת מסלולים ירדתי רגלית לככר שליד הנהר, שם היו קיוסקים שמכרו קפה, תה, ופל בלגי עם יוגורט ואוכמניות (נפלאים) וקצפת ומפות של מסלולי האזור.

אז התחלתי בוופל עם הקצפת והאוכמניות וכשסיימתי אותו ביקשתי בצ'כית מפה למסלול שהתחיל שם ליד.
אבל סבתא שתמיד עזרה נשארה במלון ומצאתי את עצמי נאבקת בעיצורים ובחוסר ההבנה מצד המוכר. לבסוף באין אונים התפרצתי בעברית.
"אני צריכה מפה לטיול שמתחיל כאן ליד, מה לא ברור!!!"
כנראה שבעברית אני מדברת עם כל הגוף ובצ'כית רק עם השפתיים, כי המוכר מיד נתן לי את המפה הנכונה (שעלתה משהו שווה ערך לחצי שקל. כאלו צריכים להיות מחירי המפות! לא 90 ש"ח למפה כמו בארץ!)
ויצאתי בהליכה נמרצת לטיילת לאורך הנהר לכיון תחילת המסלול

והתחלתי ללכת. אותו בוקר לא אמרתי לאיש אנא פניי מועדות. פשוט יצאתי לטיול, בבטחון המלא של בת 20 שחושבת שהכל נפלא ויהיה בסדר.
התחלתי להתרחק מהעיר לתוך המסלול, עצים גדולים ופרחים דומים לשלנו, סנאים קטנים ואויר רטוב מגשם דק.
עליתי בקצב לפי המפה שבידי על ההר, נשמתי עמוק ושקעתי במחשבות בעוד רגלי הולכות מאליהן.
אך רגליי שהלכו מאליהן עצרו כשהגשם נהיה שוטף
ומצאתי את עצמי בשביל לא מסומן, בלי שום דרך לגלות את הכיון הנכון במפה (כי לא לקחתי מצפן וירד גשם צפוף בלי שמש)
ככל שבדקתי במפה, הבנתי מה עגום מצבי, בלי שאיש ידע אפילו היכן לחפש אותי.
המפה, שהיתה מפורטת יותר מזו:

ופחות מפורטת מזו (כי למעשה הכילה רק מסלול אחד, פיסה אחת מתוך כל זה ובהתאם עלתה רק כחצי שקל)

נגמרה בחלקה הצפוני.
ז"א כנראה שפיספסתי אי שם את הדרך החוזרת והצפנתי מעבר לגבולות המפה. אגב, בצ'כיה הסימונשבילים על העצים. כך שיתכן שבהרהורי לגמרי לא ראיתי, שכן עיני מנוסות בזיהוי 3 פסים, שניים לבנים ואחד צבעוני ביניהם, ולא חיצים על עצים.
למזלי, בגיל 20, הייתי אמיצה מאוד. עמדתי על הר ומימיני היה שיפוע חזק מכוסה עלווה ירוקה שהוביל למקום גבוה יותר.
כיתפתי את התרמיל ובתוך ערפל של גשם שוטף טיפסתי עד שנגעתי למעלה. החלקתי מדי פעם, דשא רטוב זה יופי של משטח סקי (תשאלו את האלו בגלבוע שמוכרים לישראלים חבילות גלישה על דשא רטוב) אך לבסוף הגעתי לקצה.
מחוץ לגבולות המפה יצאתי מהענן, והבטתי מזרחה. ראיתי כתמים שנראו לי כמו בתים של לגו והלכתי לעברם.
דברים קטנים הם רחוקים, ולקח לי יותר משעתיים להגיע לכפר הקטן. השמש החלה לשקוע ורצתי למה שנראה כמו מרכז הכפר.


היקום היה בעדי ובדיוק ברגע ההוא עצר שם אוטובוס והנהג שאל אותי לאן אני רוצה.
"טפליצה" עניתי.
בתנועת יד רחבה הוזמנתי פנימה, והנהג סיפר שהאוטובוס הזה עובר שם פעמיים ביום. בשש בבוקר ובשש בערב. וחוזר ריק לטפליצה כי הוא מחזיר עובדים הביתה.
אני והנהג דיברנו במשך כרבע שעה עד שהגיעה התחנה שלי, ליד בית ההבראה.
הנה בית ההבראה:


הודתי לו מאוד ועליתי לחדר, התרחצתי והחלפתי לבגדים יבשים והגעתי בדיוק בזמן בשבע וחצי לארוחת הערב.
איפה היית היום, שאלו סבא וסבתא.
עשיתי טיול ביערות, אמרתי.
טיול ביערות??? חרדו שניהם.
ליערות כאן אין סוף,
את עלולה ללכת לאיבוד ולעולם לא ימצאו אותך, הם נזפו בי.
אם תפלי איש לא יציל אותך.
זה בסדר, אמרתי, נפוחה מגאווה חסרת שחר. הלכתי לאיבוד, אבל מצאתי את הדרך חזרה.
מאותו יום סבתא תמיד שלחה איתי מישהו, בד"כ היא עצמה. באותה עת לא הבנתי מה כבר קרה, אבל הנה עברו 17 שנים ואני כבר יודעת.
אוהו איזו פוחזת חסרת דאגות שהייתי.
אוהו כמה סכנות יכלו להתרחש ולא התרחשו.
ואוהו איזה מזל שהיה לי!
את שאר הטיולים עשיתי בחברת סבתא המתוקה לעיר טפליצה

שם למדתי על שיטת המיקוח הצ'כית ועל הורקה שוקולדה . וזה כמובן לפרק הבא.
שבת שלום
עינבל